הרה"ק ר' פנחס מקוריץ זצ"ל, כותב בספרו 'נופת צופים' "הגשמים שמן פסח ועד עצרת הם רפואה גדולה מכל התחלואים, שאין לך רפואה כמוהו בכל התגיות של רפואות, דהיינו לעמוד על הגשם ולגלות קצת את ראשו כדי שירד הגשם על ראשו, וגם לפתוח את פיו בכדי שירד הגשם לתוך פיו מימין".

במשנה במסכת תענית מופיע כי אם עברו ימי ניסן וירדו גשמים, סימן קללה הם. על כך מבהיר הירושלמי, שדברי המשנה מתייחסים רק לשנה שחונה, אבל אם ירדו גשמים בחורף קודם לכן, גשמים אלו מצטרפים לגשמי הברכה שקדמו להם.

בהמשך דבריו מבהיר ר' פנחס קוריצר "ומן העצרת ואילך צריך לברור איזה גשמים שהם טובים, דהיינו גשמים היורדים בזמן שהארץ צריכה להים הם טובים גם כן לרפואה הנ"ל, וזה לשון ספר הזהר פרשת תזריע דף צ"ד עמוד א', בזמנא דאסגי קוב"ה חסד בעלמא, ב"נ בעי למיהך בשוקא כו' ובו כו' עביד טיבו ע"ש היטב".